<h1>פסקי הרי"ד — סוכה</h1>
<h2>דף יא:</h2>
[סוכה מ"ט ע"א] אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנ' שיתין מששת ימי בראשית נבראו, שנ' חמוקי יריכיך כמו חלאים [מעשה ידי אמן, חמוקי ירכיך אלו השיתין שהיו בירך המזבח, כמו חלאים] שמחוללין ויורדין עד תהום, מעשה ידי אמן [מעשה ידי] אומנותו של הקב"ה, דבי ר' ישמעאל תנא אל תיקרי בראשית אלא ברא שית. תניא ר' יוסי אומ' שיתין מחוללין ויורדין עד תהום, ועליהן (קרא) [כרה] דוד ששה עשר אלף אמה, שנ' אשירה נא לידידי וגו' ויבן מגדל בתוכו זה בית המקדש, וגם יקב חצב בו זה מזבח וגם זה השיתין. פי' אע"פ שנבראו מששת ימי בראשית יש לומ' נתמלאו עפר, ומפני זה הוצרך דוד לחפור עד התהום. תניא אמ' ר' אלעזר ביר' צדוק לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש, אחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש שדומה לעיגולי דבילה ובאין ושורפין אותו בקדושה, שנ' בקודש הסך נסך שכר ליי, [מ"ט ע"ב] כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה. פי' בעזרה. מאי משמע, אמ' רבינא אתיא קדש קדש, כת' הכא בקדש הסך נסך וכת' [התם] ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם. פי' לית ליה לר' אלעזר דשיתין היו חלולין עד תהום, אלא רצפת שייש היתה תחת השיתין ושם היו עומדין הנסכים והיו נקרשין, ובכל שנה היו יורדין הכהנים ומסלקין אותן כדי שלא יתמלאו כל השיתין, ולא יהיה בהם חלל לנסך עליו.
